לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע עבודות בחצר הפנימית בבית שהמבקשים טוענים כי הם בעלי הזכויות היחידים בה.
1. בבית ברח' יפת 12 בתל אביב-יפו קיימות 25 דירות מגורים כמו גם חנויות. לטענת המבקשים יש להם זכויות בחנות, שלה צמודות הזכויות בחצר, כמבואר בהסכם המכר שכרתו עם רשות הפיתוח. למשיב חנות אחרת. עד כשמונה חודשים קודם להגשת ההליך דנן היה למשיב מבנה ארעי בחצר, לטענת המבקשים - מבנה בלתי חוקי, שנהרס בינתיים. לטענת המבקשים, המשיב פרץ דלת יציאה מחנותו לחצר, התקין בחצר מזגנים, ומבקש להעביר קו ניקוז בחצר שיאפשר ניקוז של שירותים שייבנו בחנותו - לבורות בחצר, שהמבקשים מגדירים אותם כנקודות ביקורת והמשיב מגדירם כבורות ביוב. על כן הגישו המבקשים תובענה לסילוק ידו של המשיב מן החצר ולאיטום הדלת שפתח, ובקשה לסעד זמני שיאסור עליו ביצוע עבודה כלשהי בחצר - היא הבקשה שלפניי.
2. בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.10.2012 עלה כי המשיב אינו מתכנן לעת הזו לבנות בחצר, למעט הצורך הדוחק שלו בשירותים. על כן סוכם - תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם - כי המשיב הוא שיגיש בקשה סדורה שעניינה הקמת קו הניקוז, ואשר בה יבואר מדוע אין בידי המשיב לחבר את השירותים בחנותו לקו הביוב העירוני, המצוי בקדמת חנותו. המשיב אכן הגיש בקשה כאמור, תוך שהוא טוען, בהסתמך על הצעת מחיר של איש מקצוע, כי חיבור הקו לחצר עלותו 2,000 ש"ח וחיבור הקו לביוב העירוני עלותו 30,000 ש"ח. המבקשים מנגד חיוו דעתם, בהסתמך על הצעת איש מקצוע, כי הפער בין עלות חיבור השירותים לביוב העירוני ולזה שבחצר הוא שולי (11,000 ש"ח לעומת 7,000 ש"ח). הצדדים הרחיבו בעניין זה בדיון הנוסף, שהתקיים ביום 12.11.12. בעקבות זאת סיכמו הצדדים את טענותיהם (הסיכומים מיום 25.11.12 הגיעו לעיוני רק היום, ומכאן עיתוי ההחלטה) - ועתה ניתן להכריע.
3.
דין הבקשה להתקבל. אנמק בקיצור נמרץ.
4. המשיב טוען כי המבקש 1 לא יכול היה לבסס את בקשתו בתצהיר שכן הוא עיוור, וכן בפועל המשיב לא החל בביצוע עבודה כלשהי. טענה זו אינה ברורה: המשיב מודה בריש גלי כי ברצונו לבצע עבודה בחצר, היא העברת קו הניקוז. די בכך כדי להצדיק הידרשות לבקשה.
5. המשיב אינו מוסר כל גרסה סדורה, שתקעקע את טענת המבקשים, כי להם הזכות בחצר. בנסיבות אלה, ביצוע עבודות בחצר הוא לכאורה פגיעה בקניינם של המבקשים, ופגיעה כזו אין אפשרות להתיר. העובדה שהמשיב עשה בפועל שימוש בחצר, לרבות בהעמדת שירותים במבנה הבלתי חוקי שנהרס לפני זמן, ואפילו לפני שרכשו המבקשים את הזכויות בנכס, אין משמעה שהחצר היא הפקר ושכל דייר יכול לעשות בה ככל העולה על רוחו. אף הטענה שלפיה הבורות שבחצר הם בגדרי הרכוש המשותף, שאין לייחדו לאחד הדיירים - לא בוססה כלל לעת הזו. סעיף 77א לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, העוסק ברכוש המשותף בבית שאינו רשום כמשותף, קובע כי מתקנים "המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם" הרי הם רכוש משותף, ברם אין כל ראיה טובה לכך שאותם בורות בחצר אכן מיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם; מתוך 25 בעלי דירות, בדיון שלפניי הוזכרו רק בודדים ככאלה שיש או שהיה להם חיבור לאותם בורות. יתרה מכך, טענת המשיב כי מדובר ב"בורות ביוב" לא בוססה כלל ועיקר, ומכאן שטענה האומרת כי על המבקשים לאפשר לחבר קו ניקוז לאותם בורות, היא בעייתית.
6. שיקול נוסף ורב חשיבות לדחיית הבקשה נעוץ במאזן הנוחות. המשיב אינו מצביע על צורך דחוף בחצר, זולת השירותים. יש באפשרותו להתחבר לביוב העירוני; הקושי הוא רק במחיר, לא ביכולת. פתוחה לפניו הדרך להתחבר לקו העירוני ואחר כך, אם ישכנע כי היה על המבקשים לאפשר לו להתחבר למה שהגדיר כבורות ביוב בחצר - ייתכן שיוכל לקבל פיצוי בגין כך. בכל מקרה, המשיב הכריז שאין לו כוונה להשקיע כספים בהתחברות לביוב העירוני, אפילו יינתן צו. הודעה זו, לצד העובדה שמזה זמן אין למשיב שירותים בחנותו או בחצר, מלמדת על כך שהפגיעה בו - שאין לכחד כי היא קיימת - אינה אנושה.
בנוסף, המשיב אף לא הביא כל ראיה קבילה לכך שכלל יש הפרשי עלות בין חיבור לקו העירוני וחיבור לבורות שבחצר. הצעת מחיר של בעל מקצוע (שלא זומן ולא נחקר) אינה חוות דעת. זו בחירתו של המשיב שלא להשקיע במומחה, אולם יש לכך משמעות ראייתית ברורה, ועתה אין בידי בית המשפט כל דרך לקבוע שהפרשי העלויות בין חיבור לביוב העירוני והבורות שבחצר הוא של עשרות אלפי ש"ח, ולא של אלפי ש"ח בודדים כטענת המבקשים. כך או כך - מדובר בנזק כספי בר פיצוי.
על הכף האחרת עומדת הפגיעה האפשרית בזכויות קניין של המבקשים, ועמה - החשש שמא אכן אין מדובר בבורות ביוב אלא בנקודות ביקורת. משמעות אי-מתן הצו במקרה כזה היא שהמשיב יהפוך את חצרם של המבקשים לביב שופכין העולה על גדותיו, עד שתתברר השאלה אם יש לו זכות לנהוג כך, שאלה שלעת הזו התשובה עליה היא לכאורה בשלילה. בהתחשב בקיומה של חלופה, גם אם יקרה יותר, הרי שהצו הוא ראוי.
7. יצוין כי בחנתי את מכלול טענותיו הנוספות של המשיב, לרבות לחוסר נקיון כפיים של המבקשים, ולא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת במקרה דנן, שהיא מתן הצו.
8. נוכח כל האמור לעיל מתקבלת הבקשה, ונאסר על המשיב לבצע כל פעולה בחצר הבית מושא ההליך, עד להכרעה בהליך העיקרי. הצו מותנה בכך שהמבקשים יפקידו, עד ליום 6.12.12, ערבות בנקאית או פקדון כספי בסכום של 10,000 ש"ח, שישמשו כערובה, לצד ההתחייבות שהפקידו, וזאת להבטחת המשיב בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו, אם תידחה התובענה או יפקע הצו מכל סיבה אחרת. המשיב יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המבקשים יחד בקשר עם הבקשה וללא קשר לתוצאות ההליך, בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.